הבית הירוק

לאחר עיכובים רבים מספור אנו יוצאים לדרך בכוחות מחודשים.

מה שעשינו עד עכשיו הוא לבנות את חלק הבטון, כלומר יצקנו כלונסאות בעומק של 7 מטר, חיברנו בינהם עם קורות קשר , בין הקורות קשר יצקנו ריצפה, יצקנו ממ"ד חצי קבור ועוד 2 חתים של בטון לחיזוק שלד העץ. כשאני כותב יצקנו ועשינו הכוונה אינה שאני ואהובתי  ערבבנו ושפכנו את הבטון , לקחנו בעלי מקצוע שיעשו שלב זה . בעלי המקצוע שעבדנו איתם הם: אליאס עאקלה מנצרת כקבלן ביצוע ואריה ברוכים כמפקח. העבודה עם שניהם היתה מצויינת. הם עשו עבודתם בצורה מקצועית ומהירה בלי לעגל פינות ובמחשבה מתמדת על יצירת שלד חזק ואיכותי. לאחר שלב זה הבנייה נכנסה להקפאה עמוקה. בניית הבטון הסתיימה בפבואר ומאז אנו בחיפוש אחרי אנשי מקצוע שיבנו את הבית בתקציב שעומד לרשותינו – תקציב שמספיק לבניית בית רגיל. מה שעיכב אותנו  הוא מציאת קבלן עץ שיבין ויבנה  את השלד במחיר סביר,  עוד תירוץ חשוב לעיקוב הוא שבזמן הזה – לפני כחודש וחצי נולדה בתי הבכורה, המלאכית המופלאה, מיכאלה שמש, כך שהיינו עסוקים בעיניינים הרי גורל אפילו יותר מבניית ביתנו.

לפני כמה שבועות יצרתי קשר עם הראל בנאי עץ מוכשר שפתח את עיננו ונתן תנופה מחודשת לפרוייקט . מאז המפגש עימו העיניינים צברו תאוצה. הבנו שעם נעבור לבנות קירות קשקל שלד העץ יהיה פשוט וזול יותר. לאחר שבועות אינטסיבים של בניית תקציב סופי לבית, אנו יוצאים לדרך. בימים הקרובים הראל יחל לעבוד יחד עם צוותו על שלד העץ. לאחר שהוא יסיים צוות הקשקל יכנס לעבודה, לאחר מכן הטייחים- טיח אדמה מבפנים וטיח סיד מבחוץ, אחר כך תחל עבודה מאומצת של שילוב אנשי המקצוע הרגילים : רצף , טייח לממ"ד, כלים סניטרים, חלונות דלתות מטבחים והרשימה ארוכה.

אני רוצה להרחיב מעט מדוע בנייה בשיטת הקשקל פשוטה יותר ומה יתרונותיה על פני הבאלות . הבנייה בבאלות היא בעצם בנייה בלבנים גדולות, את הקיר בונים כך שבשורה הראשונה מניחים את הבאלות באופן מסויים, בשורה השנייה שמעליה עלינו להניח את הבאלות באופן שונה,  עלינו לבנות בצורה של שתי וערב כלומר הבאלה הראשונה בשורה השנייה צריכה להיכנס חצי באלה פנימה ולא להיות בדיוק מעל הבאלה הראשונה. אנו החלטנו שברצונינו שלד עץ קבור בקיר כלומר על העץ להשתלב בתוך הקיר. כדי שהשלד ישתלב בצורה טובה בקיר, עליו להיות קבור מעט בתוכו אחרת בטיח של הבית עלול להיווצר סדק בין הטיח שעל העץ לטיח שעל הבאלה.

מכל זה יוצא שהמפתחים, כלומר הרווחים בין עמוד למשנהו, צריכים להיות רחבים כדי שיהיה אפשר לבנות קיר של לבנים גדולות. בנוסף, מעל הבאלות אנו מניחים סולם עליון שלוחץ אותן כלפי מטה. עלה חשש עם בנאים  איתם התייעצנו שהבאלות ידחפו את הסולם העליון כלפי מעלה והוא עלול להתעגל. לכן צריכים חיזוקים נוספים כדי לדרוך את הבאלות כלפי מטה. מכל הסיבות האלו ועוד, שלד העץ יצא יקר ולא לתקציבנו, שהוא כפי שאמרתי תקציב של בית רגיל.

בקיר קשקל המצב שונה.  השלד יכול להיות עם מפתחים קטנים, כך, לפי המהנדס שלנו -שלד כפול של קורות עץ חמש על עשר, כל ארבעים  ס"מ. שלד כפול, כלומר מכל צד של הקיר (שורה אחת בצד הפנימי ושורה אחת בצד החיצוני ). השלד מתוכנן להיות קבור שניים וחצי סנטים מכל צד כדי למנוע סידוק.  שלד פשוט זה הוא למידותינו הכספיות  וכך הוכרעה הכף לטובת הקשקל. יתרון נוסף הוא שבקיר קשקל אנו מקבלים קיר ישר יחסית ונוח לטיוח בעוד שלקיר הבאלות צריכים לעשות כמה שכבות יישור.

ניסיתי למצוא ברשת קצת חומר בעברית על קשקל, להפתעתי לא מצאתי כמעט כלום , לכן אסביר בקצרה על השיטה. קירות קשקל הם קירות ייצוקים של הרבה קש וקצת חרסית. כיצד זה עובד ? השלד הוא שלד עץ סטנדרטי , לעמודי העץ מחברים לוחות עץ של תפסנות ( אותם לוחות שמשמשים ליציקות בטון ). ברווח שנוצר בין הלוחות שופכים את התערובת שמכילה הרבה קש ארוך טבול בחרסית דלילה דוחסים היטב את התערובת בתוך התבנית לאחר מספר ימים ( תלוי בחום) מוציאים את הלוחות ונשארים עם קיר יצוק של קש קל .

אעדכן יחד עם תמונות את כל השלבים.

בהצלחה לכל הנוגעים בדבר.

העלתי תמונות ראשונות לאתר. בתמונות רואים קצת את הסביבה של המגרש, את החפירה של הממ"ד וכמה פועלי בניין חרוצים.

אפשר להיכנס דרך הגלריה או ללחוץ כאן.

השבוע המודד היה בשטח. הוא סימן את גבולות המגרש, את קווי הבנייה ואת המקום שבו יהיה הממ"ד ( מרתף). בתחילת שבוע הבא  (בתקווה) יבוא המחפרון ויחפור את המרתף, לאחר מכן נקרא שוב למודד כדי שיסמן את הכלונסאות בממ"ד ובכל הבית. הממ"ד שלנו יהיה חצי קבור וזאת מכמה סיבות , בקיץ יהיה שם קריר ונעים, היתה בהתחלה מחשבה שבנתיים ירדה מהפרק לעשות שם מאגר מיים קטן,  חדר השינה שמעל ההממ"ד  יקבל גם מפנה מערבי חשוב ( לרוחות הקיץ הקרירים) . במהלך החודש האחרון סיכמתי על עבודה משותפת עם אריה עבור פיקוח על שלב הבטונים ועם אליאס עבור ביצוע שלב הבטונים . ניהלנו דיונים סוערים יחד עם דב המהנדס ועם ירון האדריכל על עובי קורות הקשר.  הסבר קצר על קורות קשר : ביסוס הבית מתבצע בצורה זו – קודחים ויוצקים כלנסאות בעומק של חמישה  שישה מטרים ( שלושה מטר בסלע) את הכלנסאות מחברים בקורות קשר עליהם יושבים השלד והקירות, בין קורות הקשר יוצקים רצפה. הדיון התנהל על עובי קורת הקשר. דב המהנדס התעקש על עובי של  של 45 סנטימטר כרוחב הקיר, כל השאר (בכללם אני) ניסינו לבדוק אפשרות להקטין את רוחב הקורות ל25 ס"מ , לבסוף דב שאחראי על השלד החליט להשאיר את רוחב הקורות 45 ס"מ כרוחב הקירות (בערך). כרגע כל הבית נמצא בערימת תוכניות אימתנית ,  לאט , לאט, צעד, צעד, אנו מתחילים לגבש צוות שייקח את הערימה הענקית של תוכניות העבודה ויבנה את ביתנו הירוק והחביב. בקרוב התמונות

הרבה מיים ירדו ממפלס הכנרת מאז הפעם האחרונה וגם בחיי התרחשו שינויים משמעותיים. ייסדתי שותפות יחד עם ניר מחוקוק בשם "שדה שפע חוקוק" מתוך כוונה ליצור יחד שדה חקלאי אורגני שיפרנס את משפחותינו האהובות. הכוונות שלנו אינם רק עיסקיות אנו מקווים שבשדה שפע זה נוכל להגשים משאלות לב גלויות וכמוסות, ללמוד מהאדמה הטובה, מהחיידקים ( או בשמם הפולטקלי קורקט- המיקרו אורגנזמים), מהחרקים, מבעלי הכנף, מההולכים על ארבע, מהזוחילים וגם מההולכים על שתיים על חיים נכונים ובריאים.

קנינו טרקטור, כלים חקלאיים, מערכת השקיה,  גדר ושערים, שתילים, קומפוסט וזרעים, עבדנו שעות רבות בהקמת הגדר והשערים ולמדתי תוך כדי שיעורים על סובלנות וענווה, השבוע התחלנו בפריסת מערכת ההשקייה, סימנו ערוגות ופיזרנו קומפוסט ובשבוע הבא נשתול בעזרת האלה את השתילים הראשונים.

בעינייני הבית, קיבלנו כמעט את כל האישורים מהגופים הרלוונטים, ואנו כרגע בדרך לקבל את האישור המסובך מכולם- האישור של כיבוי אש. כשניגשנו לשם (ירון ואני) הועלו כמה שאלות כנות , מה  זה בכלל בניה בחבילות קש? איפה ניבנו בתים כאלה? האם הם עמידים במקרה של שריפה?  אלו המלצות בטיחות בנוגע לשרפות חלים על בית זה?  כדי לענות תשובות מוסמכות לשאלות אלו נעזרנו בשירותו של אלכס מקיבוץ לוטן ששלח לנו (תמורת 350 ש"ח תרומה לעמותת צל התמר)  תקן לכיבוי אש שקיבוץ לוטן הוציא במכון התקנים. הם הלכו למכון התקנים  בנו קיר מחבילות קש טייחו אותו בטיח אדמה של 5 ס"מ ופתחו את המבערים, המבערים בערו במשך שלוש שעות והגיעו לטמפ' של מעל 1000 מעלות, הקיר כמובן לא נשרף ועכשיו יש תקן אש – לקיר חבילות קש מטוייח, ולטיח אדמה שמורכב מתערובת של חול חרסית וקש קצוץ . אני רוצה להודות לאנשים הטובים מקיבוץ לוטן שתרמו מזמנם וכספם כדי להשיג תקן זה ועל ידי כך לקדם את הבנייה של מבנים בחבילות קש בישראל.

בשעה טובה ומוצלחת ישנה התקדמות משמעותית בקבלת היתר בנייה לבניית הבית הנחמד שלנו. קיבלנו מהוועדה לתכנון ובנייה מכתב שמאשר שהם דנו בבקשה ואישרו אותה בכפוף לתנאים הבאים, לאחר מכן מופיעה רשימה של  שמונה עשר (!!) תנאים ובינהם אישור מכבי אש, אישור חברת חשמל, אישור משרד התקשורת, אישור הג"א וכד'. לאחר הבהלה הראשונית מאורך הרשימה ערכתי עם ירון האדריכל חלוקת עבודה ביננו והבנתי שהשד לא נורא כל כך, לי ניתנו 5 משימות והם:

1. להשיג מכתב התחייבות חתום ע"י המבקש, היזם והקיבוץ בדבר התאמה לתשתיות (שלחתי מייל בעיניין לטלי מדוראל – היזם).
2. הסכם עם מעבדה מאושרת לבדיקת בטון ( ביצעתי !!! יצרתי קשר עם איזוטופ ואיזוטסט. איזוטסט אמרו שאני צריך שש בדיקות שיעלו לי 2200 ש"ח כולל מע"מ, ואיזוטופ ביקשו 1700 ש"ח כולל מע"מ עבור חמש בדיקות- סגרתי עם איזוטופ ולאחר כמה שעות הגיע נציג שלהם, חתמתי על הסכם ושילמתי).
3. ללכת לוועדה לחתום על ההתחיבויות הבאות : התחייבות לביצוע הבנייה על ידי קבלן רשום, התחייבות לסימון גבולות ורום (גובה) המבנה ע"י מודד מוסמך עפ"י תוכנית מאושרת בעת הביצוע, התחייבות לפינוי פסולת מאתר הבנייה.
4. בוועדה להשלים חתימות,כלומר: לחתום על כל מיני בקשות שלא חתמתי כמו הבקשה להג"א ובקשות אחרות.
5. אחרונה חביבה לשלם אגרות והיטלים, נראה לי באזור ה10000 ש"ח.

אתמול נערכה פגישה עם ירון האדריכל, דב פרימט המהנדס, ואנכי. העבודה בינהם הייתה תקועה ולכן תכנון השלד היה תקוע, בפגישה סיכמנו על דרך עבודה חדשה ירון ישרטט את השלד המוצע ודב יעבור על השרטוט ויראה אם הוא מספק או שצריך לעשות חיזוקים והיכן, אני מקווה שאוכל לעלות שרטוט של השלד המוצע לאתר בקרוב, כאשר הרעיון הוא כזה: בתוך הקיר באלות  יהיו עמודי עץ בגודל שלושים על חמש שהם עמודים שנמצאים משני צידי הפתחים (חלונות, דלתות וכד')  ומחזיקים אותם. בערך כל שלוש מטר יש עמוד כזה שאמור להחזיק את החלון, הגלריה (הקומה השנייה) ואת הגג (גג פח קל), על הבאלות מלמעלה יבוא סולם עץ ( שני קרשים מקבילים ובניהם שלבים) שירוץ מעל כל הקירות ,יתחבר לשלד ויתן דחיסה קלה לבאלות, סולם כזה יהיה מעל הקומה הראשונה ואליו יתחברו הקרשים שיחזיקו את הגלריה. ועוד סולם יהיה מעל הקיר של הקומה השנייה ואליו יתחבר הגג. אני מקווה שהייתי ברור מספיק אם אוכל אעלה שרטוט של השלד, ובכל מקרה אעלה צילומים לכשנבנה במהרה בימנו, אמן.

לתהליך בניית הבית דרוש המון סבלנות, כל שלב שעשינו עד עכשיו לקח בערך פי שתיים זמן ממה שחשבתי, רשימה חלקית- קניית המגרש ופתיחת תיק במינהל, המתנה לאישור במינהל, במקביל עבודה על סקיצות של הבית מול האדריכל, הגשת תוכניות לוועדה ועבודה על תוכניות מפורטות של הבנייה. הכל לוקח הרבה מאוד זמן ומצריך אורך רוח.
כמו שכתבתי כמה פעמים בעבר, הבית שלנו אינו מתיימר להיות הבית הכי אקולוגי- אולי אנסה לברר מהו הבית הכי אקולוגי: הבית שלקח הכי פחות משאבים מהסביבה, שינע אותם כמה שפחות, בית שמחזיק מעמד לאורך תקופה ארוכה, בית שכשמסתיים השימוש בו חוזר לגורמיו הראשונים ומתפרק במהירות. אני חושב שראיתי בית כזה בהודו – ליד הבית שהיה בבניה חפרו בור הוסיפו מים וקש, לקחו את התערובת ואיתה בנו את הקיר כאשר כל פעם מגביהים את הקיר בעוד 10 ס"מ, ישנה מסגרת עץ פשוטה לדלתות וחלונות, בסוף עושים גג רחב מאלומות עשב כך שרטיבות לא תגיע לקיר, והנה בית שימשיך להיות בית כל עוד מתחזקים אותו, ולבסוף יתפרק ויחזור לחיקה החם של אמא אדמה. הנה תמונות:



עכשיו אני נזכר כשראיתי את הבית הזה לפני שבע שנים בערך חשבתי לעצמי שבבא הזמן אני רוצה לבנות בית כזה. עברתי דרך ארוכה מאז, יש בי חלק שעדיין רוצה לבנות בית כזה, אותו חלק שמתגעגע להודו, לפשטות של אכילת מזון שגדל ליד הבית, של בניית בתים פשוטים. לצערי, הודו זה שם ואני פה וכאן יש אתגרים אחרים ושונים.
אינני מתכוון להרים ידיים, הפער בין החזון למציאות הוא רחב וקשה, ובכל זאת אני כאן חולם ומאמין. הבית שלנו יקרום עור וגידים בתפר הזה של החלום ומימושו, אולי הריצפה תהיה עשויה מבטון ( ואלי לא ?) אולי הגג לא היה בנוי מחומרים טבעיים, אבל הקירות יהיו עשויים מקש (כנראה) והאנשים שיגורו בבית ימשיכו לחיות את החלום.

הרבה זמן לא עידכנתי על בניית הביית שלנו אז הנה קצת עידכונים.

התוכניות הוגשו לוועדה לפני כמה שבועות, לוועדה הוגש בית בגודל  140 מ"ר, שמחולק לשתי קומות ושתי חצאי מפלס, הכוללים שלושה חדרי שינה, ממ"ד,שתי שרותים/מקלחת, חדר ארונות וסלון מטבח. בית גדול.

לירון האדריכל שלנו יש עכשיו הרבה עבודה לתכנן את הבית לפרטיו ולהגיש תוכניות לכל הרשויות (רשימה חלקית : הג"א, כיבוי אש, חברת חשמל, בזק, איכות סביבה ועוד). במקביל אנו מתחילים לגשש ולהבין מי יבנה לנו את הביית וכמה זה יעלה. זהו שלב שבו הפנטזיות צריכות לרדת לקרקע ולהפוך לתכניות עבודה ברורות ומסודרות עם התחלה אמצע וסוף והכי חשוב תקציב. הנה דוגמא: כיצד כדאי לבנות רצפה לקומה הראשונה. ירון הציג לנו שלוש אפשרויות: שלושתם מתחילות אותו דבר- יסודות ורצועות מחברות מבטון מזויין. אפשרות אחת: השיטה הרגילה – בין הרצועות המחברות להניח קוביות קלקר עליהם ניילון אוטם ומעליו יציקת בטון. אפשרות שנייה: בין הרצועות המחברות להניח הרבה אבנים, עליהם דבש מהודק שזה תערובת יבשה של סיד ועוד חומרים, ומעל זה הרצפה. אפשרות שלישית: להניח על הרצועות קורות ברזל ועליהם לעשות רצפה מעץ. נראה לי שהאפשרות השנייה שירון הציע הכי אקולוגית -בנייה יבשה באבן, אלא שישנם  שאלות פתוחות: מי יכול לבנות רצפה כזו? כמה תעלה רצפה כזו ?  לצערי הרב אם לא אמצא קבלן שיוכל לתת מחיר תחרותי לרצפה זו לא אבחר באפשרות זו.

וכך הפנטזיות על הבית הכי אקולוגי מתחילות להתפוגג, מגבלות הזמן והתקציב יהיו מאוד משמעותיות בבנייה ובגינן נצטרך להתפשר.

אני רוצה להתייחס היום לנקודה שאבא שלי העלה בתגובה האחרונה.

האם יכול להיות פיתוח בר-קיימא אמיתי?

לפני כמה שנים כשהדרכתי ילדים ביקשתי מכל אחד לבחור איזשהו חפץ או משחק שהוא אוהב. ניסינו לברר מאיפה הגיע החפץ לידנו. ניקח לדוגמא חולצה אהובה, החולצה עשויה מ20% כותנה ו 80% בד סינטטי. הכותנה גודלה, כלומר איזשהו חקלאי טמן זרע של כותנה באדמה. הזרע ניזון מהאדמה ומחומרי דישון, קיבל כוח מהשמש וגדל והפך לצמח כותנה. בד סינטטי עשוי מפלסטיק או מתוצר לוואי אחר של זיקוק נפט, הנפט גם הוא הגיע מהאדמה.  דוגמא אחרת – מחשב שמורכב מפלסטיק וברזל ועוד… אז הפלסטיק עשוי מנפט והברזל הוא מחצב שמופק מהאדמה.

כל מה שיש לנו מגיע מהאדמה, או על ידי גידול או על ידי כרייה.

אנו משתמשים בשרותי החינם של הטבע: מלאי המינרלים שבאדמה שכל הזמן מתחדש ובכוח האינסופי של השמש.

טבעה של האדמה היא שפע: שפע שמופק באינספור תהליכים מופלאים שאנו מבינים רק את מיעוט מיעוטם. אם ניקח כל שטח אדמה ונניח לו- לא נעשה בו מאום, רק נתבונן, נגלה שפוריות האדמה הולכת וגדלה, כמות ומגוון הצמחים, החרקים ובעלי הכנף תלך ותגדל. כאשר אנחנו, בני האדם נכנסים לשטח ומתחילים להשתמש בו לצרכינו, המשוואה מתהפכת והסביבה מתחילה לאבד את פוריותה. מדוע ? האם זהו הכרח ? האם כדי לשתות, לאכול, להתלבש ולשחק אנו חייבים להרוס את הטבע ?

“Earth provides enough to satisfy every man's need, but not every man's greed”

(מהטמה גנדי)

נראה לי שהתשובה נעוצה במשפט של גנדי – ההבחנה בין צורך אמיתי לבין חמדנות היא חיונית להמשך קיומנו. אני מתבונן בגינה שלי ומשתאה על הפלא, כיצד הזרע הקטן שזרעתי באדמה העמיק שורש כל כך ? כיצד עלוותו נהייתה כה מרשימה ? מדוע הוא פורח בצבעים עזים כל כך ?  כשאני מעמיק בשאלות אלו אני מגלה שרב הנסתר על הנגלה וככל שהנגלה נעשה לי ברור יותר, הנסתר ממתיק סודות רבים יותר ויותר. כחקלאי, ביוהרתי אני קובע מה תצמיח האדמה, ירקות שאנו אוהבים ולא מה שאנו קוראים עשבים. כדי לשמור על האדמה הטובה עלי לגלות צניעות וענווה ולהתפלל שאיני עובר את גבול החמדנות.

בפוסט הקודם כתבתי על קיימות והשתמשתי בהטיות שונות: בר-קיימא בת קיימא וקיימות. אנסה היום להסביר למה אני מתכוון.

המילה קיימות בהשאלה מאנגלית (sustainabality) הפכה להיות שגורה בקרב רבים מאיתנו, בדומה לכל שכונה שקמה בשנים האחרונות ונקראת שכונה אקולוגית כך כל פיתוח שנעשה בשנים האחרונות הוא פיתוח בר-קיימא.

קיימות – הבטחה שמה שיש לי יהיה גם לילדים שלי.

קיימות היא ערך מאוד קשה להשגה בחיים המודרנים. ניקח לדוגמא את הבית הירוק שלנו אנו נאלץ לפי חוקי מדינת ישראל לבנות ממ"ד, לבניית ממ"ד אנו צריכים הרבה בטון וברזל, בתהליך הייצור של שניהם מושקעת אנרגיה רבה. האם גם בתקופת חייהם של ילדיי האנרגיה תהיה זולה וזמינה כמו היום ? אולי כן ואולי לא. נמשיך עם החומרים ה"אלטרנטיבים", השלד ככל הנראה יהיה מעץ – נצא מנקודת הנחה סבירה שהעץ גודל במיוחד לעץ ולא נכרת מיער עתיק, כך שניתן לגדל אותו שוב. הבה נרד קצת לעומק, סביר להניח שהגידול הוא גידול רגיל ולא גידול אורגני (גם גידול אורגני אינו בר-קיימא בהכרח כפי שהסברתי בפוסט הקודם), לפיכך השתמשו בדשנים כימיים וחומרי הדברה, בייצור דשנים כימיים השתמשו שוב באנרגיה רבה, וחומרי ההדברה נעשים רעילים יותר ויותר עקב הסתגלות של מזיקים, בגידול רגיל פוריות האדמה הולכת וקטנה -כך ששוב אנו נתקלים בבעיה. האם הילדים שלי יוכלו לבנות שלד עץ כמו שאני בונה? אולי כן ואולי לא? והילדים שלהם ? נראה לי שהסיכוי פוחת עם הזמן.

אוכל להמשיך עם חבילות הקש ששוב צורכת אנרגיה שכן צריך מכבש שיכבוש אותן, ובטיח שצורך חול שהוא משאב מתכלה, ובסיד שלייצורו שוב צריך אנרגיה גבוהה, אך אפסיק כאן כי נראה לי שהנקודה ברורה.

הבית שלנו עם כל הרצון הטוב אינו בר-קיימא, בהכללה קשה לי מאוד לראות איך פיתוח שנעשה בימנו הוא בר קיימא.

בחקלאות הדברים יכולים להיות אחרת, בחקלאות יש סיכוי אמיתי להבטיח לדור הבא את מה שיש לנו, האדמה והטבע מעצם היותם הם מערכות שמשתפרות עם הזמן, אנו צריכים ויכולים לעבוד בשיתוף פעולה איתם וזאת כוונתי לעשות בחוקוק.

אתן דוגמא למערכת כזאת : איש יפני בשם פוקואוקה פיתח שיטה חקלאית שבה הייבול שלו משתווה ואף עולה על יבולים חקלאים קונבנציונלים, וזאת ללא שום שימוש במיכון שצורך דלק. השכבה העליונה של האדמה שלו (top soil) הולכת וגדלה והמערכת נעשית פוריה יותר ברבות השנים. ניתן לקרוא עוד כאן.

כדי לשאוף לקיימות בתור ערך ולא בתור תדמית נבובה עלינו לשנות גישה וליצור אלטרנטיבה, שוב אני מדגיש שהדרך לשם לא תהיה קצרה, לפוקואוקה לקח כ30 שנה לפתח את החקלאות הטבעית שלו אולם אני מאמין גדול בכוונתו של האדם ובכוחה של קהילה.

אני מתפלל לפני בורא עולם לאכול ארוחה מלאה מחקלאות בת קיימא במהרה בימנו.

אמן.