הבית הירוק

לאחר עיכובים רבים מספור אנו יוצאים לדרך בכוחות מחודשים.

מה שעשינו עד עכשיו הוא לבנות את חלק הבטון, כלומר יצקנו כלונסאות בעומק של 7 מטר, חיברנו בינהם עם קורות קשר , בין הקורות קשר יצקנו ריצפה, יצקנו ממ"ד חצי קבור ועוד 2 חתים של בטון לחיזוק שלד העץ. כשאני כותב יצקנו ועשינו הכוונה אינה שאני ואהובתי  ערבבנו ושפכנו את הבטון , לקחנו בעלי מקצוע שיעשו שלב זה . בעלי המקצוע שעבדנו איתם הם: אליאס עאקלה מנצרת כקבלן ביצוע ואריה ברוכים כמפקח. העבודה עם שניהם היתה מצויינת. הם עשו עבודתם בצורה מקצועית ומהירה בלי לעגל פינות ובמחשבה מתמדת על יצירת שלד חזק ואיכותי. לאחר שלב זה הבנייה נכנסה להקפאה עמוקה. בניית הבטון הסתיימה בפבואר ומאז אנו בחיפוש אחרי אנשי מקצוע שיבנו את הבית בתקציב שעומד לרשותינו – תקציב שמספיק לבניית בית רגיל. מה שעיכב אותנו  הוא מציאת קבלן עץ שיבין ויבנה  את השלד במחיר סביר,  עוד תירוץ חשוב לעיקוב הוא שבזמן הזה – לפני כחודש וחצי נולדה בתי הבכורה, המלאכית המופלאה, מיכאלה שמש, כך שהיינו עסוקים בעיניינים הרי גורל אפילו יותר מבניית ביתנו.

לפני כמה שבועות יצרתי קשר עם הראל בנאי עץ מוכשר שפתח את עיננו ונתן תנופה מחודשת לפרוייקט . מאז המפגש עימו העיניינים צברו תאוצה. הבנו שעם נעבור לבנות קירות קשקל שלד העץ יהיה פשוט וזול יותר. לאחר שבועות אינטסיבים של בניית תקציב סופי לבית, אנו יוצאים לדרך. בימים הקרובים הראל יחל לעבוד יחד עם צוותו על שלד העץ. לאחר שהוא יסיים צוות הקשקל יכנס לעבודה, לאחר מכן הטייחים- טיח אדמה מבפנים וטיח סיד מבחוץ, אחר כך תחל עבודה מאומצת של שילוב אנשי המקצוע הרגילים : רצף , טייח לממ"ד, כלים סניטרים, חלונות דלתות מטבחים והרשימה ארוכה.

אני רוצה להרחיב מעט מדוע בנייה בשיטת הקשקל פשוטה יותר ומה יתרונותיה על פני הבאלות . הבנייה בבאלות היא בעצם בנייה בלבנים גדולות, את הקיר בונים כך שבשורה הראשונה מניחים את הבאלות באופן מסויים, בשורה השנייה שמעליה עלינו להניח את הבאלות באופן שונה,  עלינו לבנות בצורה של שתי וערב כלומר הבאלה הראשונה בשורה השנייה צריכה להיכנס חצי באלה פנימה ולא להיות בדיוק מעל הבאלה הראשונה. אנו החלטנו שברצונינו שלד עץ קבור בקיר כלומר על העץ להשתלב בתוך הקיר. כדי שהשלד ישתלב בצורה טובה בקיר, עליו להיות קבור מעט בתוכו אחרת בטיח של הבית עלול להיווצר סדק בין הטיח שעל העץ לטיח שעל הבאלה.

מכל זה יוצא שהמפתחים, כלומר הרווחים בין עמוד למשנהו, צריכים להיות רחבים כדי שיהיה אפשר לבנות קיר של לבנים גדולות. בנוסף, מעל הבאלות אנו מניחים סולם עליון שלוחץ אותן כלפי מטה. עלה חשש עם בנאים  איתם התייעצנו שהבאלות ידחפו את הסולם העליון כלפי מעלה והוא עלול להתעגל. לכן צריכים חיזוקים נוספים כדי לדרוך את הבאלות כלפי מטה. מכל הסיבות האלו ועוד, שלד העץ יצא יקר ולא לתקציבנו, שהוא כפי שאמרתי תקציב של בית רגיל.

בקיר קשקל המצב שונה.  השלד יכול להיות עם מפתחים קטנים, כך, לפי המהנדס שלנו -שלד כפול של קורות עץ חמש על עשר, כל ארבעים  ס"מ. שלד כפול, כלומר מכל צד של הקיר (שורה אחת בצד הפנימי ושורה אחת בצד החיצוני ). השלד מתוכנן להיות קבור שניים וחצי סנטים מכל צד כדי למנוע סידוק.  שלד פשוט זה הוא למידותינו הכספיות  וכך הוכרעה הכף לטובת הקשקל. יתרון נוסף הוא שבקיר קשקל אנו מקבלים קיר ישר יחסית ונוח לטיוח בעוד שלקיר הבאלות צריכים לעשות כמה שכבות יישור.

ניסיתי למצוא ברשת קצת חומר בעברית על קשקל, להפתעתי לא מצאתי כמעט כלום , לכן אסביר בקצרה על השיטה. קירות קשקל הם קירות ייצוקים של הרבה קש וקצת חרסית. כיצד זה עובד ? השלד הוא שלד עץ סטנדרטי , לעמודי העץ מחברים לוחות עץ של תפסנות ( אותם לוחות שמשמשים ליציקות בטון ). ברווח שנוצר בין הלוחות שופכים את התערובת שמכילה הרבה קש ארוך טבול בחרסית דלילה דוחסים היטב את התערובת בתוך התבנית לאחר מספר ימים ( תלוי בחום) מוציאים את הלוחות ונשארים עם קיר יצוק של קש קל .

אעדכן יחד עם תמונות את כל השלבים.

בהצלחה לכל הנוגעים בדבר.

הרבה מיים ירדו ממפלס הכנרת מאז הפעם האחרונה וגם בחיי התרחשו שינויים משמעותיים. ייסדתי שותפות יחד עם ניר מחוקוק בשם "שדה שפע חוקוק" מתוך כוונה ליצור יחד שדה חקלאי אורגני שיפרנס את משפחותינו האהובות. הכוונות שלנו אינם רק עיסקיות אנו מקווים שבשדה שפע זה נוכל להגשים משאלות לב גלויות וכמוסות, ללמוד מהאדמה הטובה, מהחיידקים ( או בשמם הפולטקלי קורקט- המיקרו אורגנזמים), מהחרקים, מבעלי הכנף, מההולכים על ארבע, מהזוחילים וגם מההולכים על שתיים על חיים נכונים ובריאים.

קנינו טרקטור, כלים חקלאיים, מערכת השקיה,  גדר ושערים, שתילים, קומפוסט וזרעים, עבדנו שעות רבות בהקמת הגדר והשערים ולמדתי תוך כדי שיעורים על סובלנות וענווה, השבוע התחלנו בפריסת מערכת ההשקייה, סימנו ערוגות ופיזרנו קומפוסט ובשבוע הבא נשתול בעזרת האלה את השתילים הראשונים.

בעינייני הבית, קיבלנו כמעט את כל האישורים מהגופים הרלוונטים, ואנו כרגע בדרך לקבל את האישור המסובך מכולם- האישור של כיבוי אש. כשניגשנו לשם (ירון ואני) הועלו כמה שאלות כנות , מה  זה בכלל בניה בחבילות קש? איפה ניבנו בתים כאלה? האם הם עמידים במקרה של שריפה?  אלו המלצות בטיחות בנוגע לשרפות חלים על בית זה?  כדי לענות תשובות מוסמכות לשאלות אלו נעזרנו בשירותו של אלכס מקיבוץ לוטן ששלח לנו (תמורת 350 ש"ח תרומה לעמותת צל התמר)  תקן לכיבוי אש שקיבוץ לוטן הוציא במכון התקנים. הם הלכו למכון התקנים  בנו קיר מחבילות קש טייחו אותו בטיח אדמה של 5 ס"מ ופתחו את המבערים, המבערים בערו במשך שלוש שעות והגיעו לטמפ' של מעל 1000 מעלות, הקיר כמובן לא נשרף ועכשיו יש תקן אש – לקיר חבילות קש מטוייח, ולטיח אדמה שמורכב מתערובת של חול חרסית וקש קצוץ . אני רוצה להודות לאנשים הטובים מקיבוץ לוטן שתרמו מזמנם וכספם כדי להשיג תקן זה ועל ידי כך לקדם את הבנייה של מבנים בחבילות קש בישראל.

לתהליך בניית הבית דרוש המון סבלנות, כל שלב שעשינו עד עכשיו לקח בערך פי שתיים זמן ממה שחשבתי, רשימה חלקית- קניית המגרש ופתיחת תיק במינהל, המתנה לאישור במינהל, במקביל עבודה על סקיצות של הבית מול האדריכל, הגשת תוכניות לוועדה ועבודה על תוכניות מפורטות של הבנייה. הכל לוקח הרבה מאוד זמן ומצריך אורך רוח.
כמו שכתבתי כמה פעמים בעבר, הבית שלנו אינו מתיימר להיות הבית הכי אקולוגי- אולי אנסה לברר מהו הבית הכי אקולוגי: הבית שלקח הכי פחות משאבים מהסביבה, שינע אותם כמה שפחות, בית שמחזיק מעמד לאורך תקופה ארוכה, בית שכשמסתיים השימוש בו חוזר לגורמיו הראשונים ומתפרק במהירות. אני חושב שראיתי בית כזה בהודו – ליד הבית שהיה בבניה חפרו בור הוסיפו מים וקש, לקחו את התערובת ואיתה בנו את הקיר כאשר כל פעם מגביהים את הקיר בעוד 10 ס"מ, ישנה מסגרת עץ פשוטה לדלתות וחלונות, בסוף עושים גג רחב מאלומות עשב כך שרטיבות לא תגיע לקיר, והנה בית שימשיך להיות בית כל עוד מתחזקים אותו, ולבסוף יתפרק ויחזור לחיקה החם של אמא אדמה. הנה תמונות:



עכשיו אני נזכר כשראיתי את הבית הזה לפני שבע שנים בערך חשבתי לעצמי שבבא הזמן אני רוצה לבנות בית כזה. עברתי דרך ארוכה מאז, יש בי חלק שעדיין רוצה לבנות בית כזה, אותו חלק שמתגעגע להודו, לפשטות של אכילת מזון שגדל ליד הבית, של בניית בתים פשוטים. לצערי, הודו זה שם ואני פה וכאן יש אתגרים אחרים ושונים.
אינני מתכוון להרים ידיים, הפער בין החזון למציאות הוא רחב וקשה, ובכל זאת אני כאן חולם ומאמין. הבית שלנו יקרום עור וגידים בתפר הזה של החלום ומימושו, אולי הריצפה תהיה עשויה מבטון ( ואלי לא ?) אולי הגג לא היה בנוי מחומרים טבעיים, אבל הקירות יהיו עשויים מקש (כנראה) והאנשים שיגורו בבית ימשיכו לחיות את החלום.

הרבה זמן לא עידכנתי על בניית הביית שלנו אז הנה קצת עידכונים.

התוכניות הוגשו לוועדה לפני כמה שבועות, לוועדה הוגש בית בגודל  140 מ"ר, שמחולק לשתי קומות ושתי חצאי מפלס, הכוללים שלושה חדרי שינה, ממ"ד,שתי שרותים/מקלחת, חדר ארונות וסלון מטבח. בית גדול.

לירון האדריכל שלנו יש עכשיו הרבה עבודה לתכנן את הבית לפרטיו ולהגיש תוכניות לכל הרשויות (רשימה חלקית : הג"א, כיבוי אש, חברת חשמל, בזק, איכות סביבה ועוד). במקביל אנו מתחילים לגשש ולהבין מי יבנה לנו את הביית וכמה זה יעלה. זהו שלב שבו הפנטזיות צריכות לרדת לקרקע ולהפוך לתכניות עבודה ברורות ומסודרות עם התחלה אמצע וסוף והכי חשוב תקציב. הנה דוגמא: כיצד כדאי לבנות רצפה לקומה הראשונה. ירון הציג לנו שלוש אפשרויות: שלושתם מתחילות אותו דבר- יסודות ורצועות מחברות מבטון מזויין. אפשרות אחת: השיטה הרגילה – בין הרצועות המחברות להניח קוביות קלקר עליהם ניילון אוטם ומעליו יציקת בטון. אפשרות שנייה: בין הרצועות המחברות להניח הרבה אבנים, עליהם דבש מהודק שזה תערובת יבשה של סיד ועוד חומרים, ומעל זה הרצפה. אפשרות שלישית: להניח על הרצועות קורות ברזל ועליהם לעשות רצפה מעץ. נראה לי שהאפשרות השנייה שירון הציע הכי אקולוגית -בנייה יבשה באבן, אלא שישנם  שאלות פתוחות: מי יכול לבנות רצפה כזו? כמה תעלה רצפה כזו ?  לצערי הרב אם לא אמצא קבלן שיוכל לתת מחיר תחרותי לרצפה זו לא אבחר באפשרות זו.

וכך הפנטזיות על הבית הכי אקולוגי מתחילות להתפוגג, מגבלות הזמן והתקציב יהיו מאוד משמעותיות בבנייה ובגינן נצטרך להתפשר.

אני רוצה להתייחס היום לנקודה שאבא שלי העלה בתגובה האחרונה.

האם יכול להיות פיתוח בר-קיימא אמיתי?

לפני כמה שנים כשהדרכתי ילדים ביקשתי מכל אחד לבחור איזשהו חפץ או משחק שהוא אוהב. ניסינו לברר מאיפה הגיע החפץ לידנו. ניקח לדוגמא חולצה אהובה, החולצה עשויה מ20% כותנה ו 80% בד סינטטי. הכותנה גודלה, כלומר איזשהו חקלאי טמן זרע של כותנה באדמה. הזרע ניזון מהאדמה ומחומרי דישון, קיבל כוח מהשמש וגדל והפך לצמח כותנה. בד סינטטי עשוי מפלסטיק או מתוצר לוואי אחר של זיקוק נפט, הנפט גם הוא הגיע מהאדמה.  דוגמא אחרת – מחשב שמורכב מפלסטיק וברזל ועוד… אז הפלסטיק עשוי מנפט והברזל הוא מחצב שמופק מהאדמה.

כל מה שיש לנו מגיע מהאדמה, או על ידי גידול או על ידי כרייה.

אנו משתמשים בשרותי החינם של הטבע: מלאי המינרלים שבאדמה שכל הזמן מתחדש ובכוח האינסופי של השמש.

טבעה של האדמה היא שפע: שפע שמופק באינספור תהליכים מופלאים שאנו מבינים רק את מיעוט מיעוטם. אם ניקח כל שטח אדמה ונניח לו- לא נעשה בו מאום, רק נתבונן, נגלה שפוריות האדמה הולכת וגדלה, כמות ומגוון הצמחים, החרקים ובעלי הכנף תלך ותגדל. כאשר אנחנו, בני האדם נכנסים לשטח ומתחילים להשתמש בו לצרכינו, המשוואה מתהפכת והסביבה מתחילה לאבד את פוריותה. מדוע ? האם זהו הכרח ? האם כדי לשתות, לאכול, להתלבש ולשחק אנו חייבים להרוס את הטבע ?

“Earth provides enough to satisfy every man's need, but not every man's greed”

(מהטמה גנדי)

נראה לי שהתשובה נעוצה במשפט של גנדי – ההבחנה בין צורך אמיתי לבין חמדנות היא חיונית להמשך קיומנו. אני מתבונן בגינה שלי ומשתאה על הפלא, כיצד הזרע הקטן שזרעתי באדמה העמיק שורש כל כך ? כיצד עלוותו נהייתה כה מרשימה ? מדוע הוא פורח בצבעים עזים כל כך ?  כשאני מעמיק בשאלות אלו אני מגלה שרב הנסתר על הנגלה וככל שהנגלה נעשה לי ברור יותר, הנסתר ממתיק סודות רבים יותר ויותר. כחקלאי, ביוהרתי אני קובע מה תצמיח האדמה, ירקות שאנו אוהבים ולא מה שאנו קוראים עשבים. כדי לשמור על האדמה הטובה עלי לגלות צניעות וענווה ולהתפלל שאיני עובר את גבול החמדנות.

אני לוקח הפסקה מכתיבה על הבניה, אני רוצה לשתף במחשבות על חקלאות וצריכה בני קיימא.

אני עובד מזה שלוש וחצי שנים במשק האורגני של איריס בחקלאות אורגנית ובקייץ הקרוב אני מתכנן יחד עם ניר מקהילת חוקוק להתחיל גידולים אורגנים בחוקוק.

ברור לי שיש משהו רקוב ומנצל בשיטת הצרכנות המודרנית. בשיטה זו העיקר הוא כיצד המוצר נראה וכמה הוא עולה. בעולם זה של תדמית ומבצעים הערך האמיתי של המוצר נעלם מן העין, בערך אמיתי אני מתכוון : מי ייצר אותו? כמה הוא השתכר? איך הוא יוצר? בשימוש באילו חומרים? מהי הפסולת של תהליך זה? איך גודולו הגידולים שמהם יוצר המוצר? כמה אנרגיה וזיהום הושקעו בתהליך הייצור? כמה אנרגיה וזיהום הושקעו בשינוע המוצר? ועוד שאלות רבות. הדבר הכי משמעותי שמפריע לי בדרך זו – שיטה זו הינה שברירית ואינה בת קיימא, איני יכול להיות בטוח וליתר דיוק אני יכול להיות בטוח שילדיי או נכדיי לא יוכלו להנות מה"שפע" המודרני. מי שרוצה לדעת עוד על הנושא מוזמן לראות סרט נפלא בשם סיפורם של דברים (the story of stuff) עם כתוביות לעברית כאן.

לאחרונה החלו לקום אלטרנטיבות. בעולם ובארץ קמו קואפרטיבים לצרכנות שונה. בקואפרטיבים אלו יש ניסיון לקנות את המזון ישירות מהיצרנים או בארצנו מהרצל ביבי. בדרך זו החברים בקואופ חוסכים את דמי התיווך של החנויות ומוזילים את המוצרים האורגנים. קואופרטיבים אלו עושים צעד בכיוון הנכון אולם רבות מהשאלות ששאלתי למעלה לגבי הערך האמיתי של המזון אותו אנו אוכלים נותרות ללא תשובה מספקת. התווית "אורגני" אינה תווית קסם למזון בריא ובר קיימא. כמי שעובד בחקלאות אורגנית אני יודע שבחקלאות אורגנית ישנו שימוש נרחב בריסוסים רעילים ממקור טבעי. (חשוב לי לציין שאיריס יוצאת דופן בעיניין זה – אצלה אין שום ריסוסים) אנו כצרכנים מעדיפים להסיט את המבט ולדמיין שדה רב גוני שבהם הגידולים גדלים בצורה טבעית, ללא שימוש ברעלים, ללא ניצול של כוח אדם.  התמונה האמיתית שונה גם בחקלאות האורגנית יש מונוקולטורה (גידול יחיד על שטח נרחב), גם בחקלאות האורגנית יש ריסוסים רעילים, וגם בחקלאות האורגנית ישנו ניצול של כוח אדם והעסקה של פועלים ללא זכויות סוציאליות. החקלאות האורגנית בדומה לקואופים היא צעד בכיוון הנכון אולם הדרך עוד ארוכה לחקלאות בת קיימא.

אני רוצה לפסוע בדרך זו, אני מבקש להקים בקיבוץ חוקוק קואופ לגידול מזון אורגני, בקואופ זה יינתן דגש לגידול האוכל שלנו באופן מקיים. ברור לי שבדרך זו יהיו מספר רב של שלבים וצרך להתקדם עקב בצד אגודל. אולם זו דרך שאשמח לפסוע בה יחד עם עוד אנשים שמחפשים מזון בר קיימא.

הכל התחיל בטקס. לפני בערך שנתיים וחצי אהובתי ואנוכי החזקנו ידיים ודמיינו איך אנו מוצאים את הבית שלנו. בעצם, אולי כדאי להתחיל כשעזבנו את תל אביב ועברנו יחד עם שתי חברות לקיבוץ אלונים, כשעברנו החלטנו להיפגש כל יום רביעי ולהעביר מקל דיבור, במהלך הזמן ה"קהילה" התרחבה ונוספו עוד אנשים למעגל. או שאתחיל בעין גדי בחמש בבוקר לפני שש וחצי שנים, אז פגשתי לראשונה חברות יקרות לדרך ואת אהובתי. באותו בוקר דייב, המורה שלנו לפרמקלצ'ר, שאל אותנו למה הגענו. אני זוכר בעיקר את התשובה של אהובתי שאמרה שהיא עייפה מידיי בשביל לענות. אני חושב שבאותה פגישה נזרע הזרע שיגדל ויהיה ברבות הימים המקום שלנו בעולם.

הבנתי עכשיו תוך כדי כתיבה שמה שחיפשתי כל השנים הוא מקום. מקום בו אוכל לשתול עץ אלון שבו יוכלו ילדיי לטפס. עד שהמקום הזה התגלה עברנו דרך ארוכה ופתלתלה.

כשעברנו לאלונים התחלנו כמו שכתבתי מעגלי הקשבה כל שבוע. חלק מהשאלות  שעלו במפגשים האלו הם: איזה מקום אנו מחפשים ? אילו שיתופי פעולה אנו רוצים ליצור ? כיצד אנו מדמיינים את חיינו בעוד עשר שנים ? מהו החזון האישי שלנו ? האם יש לנו חזון קבוצתי משותף?

נפגשנו קרוב לשנתיים ובמהלכם הקפדנו כל יום רביעי (כמעט) להיפגש ולדבר. בסופו של דבר לא הגענו לדרך משותפת. אולם, השאלות ששאלנו עדיין מעסיקות אותי, והמפגשים הוסיפו רבות לדיון הפנימי שנמשך עד היום. אני מייחל בכל ליבי שבקיבוץ חוקוק נמצא חלק גדול ממשאלות ליבנו, אני משתוקק ללמוד כיצד אפשר לשתף פעולה וליצור מציאות שפוייה יותר יחד.

הבית שלנו צריך להיות מקום שמאפשר צמיחה לכל מי שגר בו. כשקנינו את המגרש בחוקוק לפני חצי שנה בערך, התחלנו להתלבט איזה בית נבנה, היה לנו מאוד קשה להגיע להסכמות ולהבנות, אהובתי ואני לא הצלחנו להסכים על הדרך שבה נבנה את בתינו. אהובתי ציינה את חוסר הניסיון שיש בארץ בבניית בתים אקולוגים- טבעיים, ובכל הבתים שביקרנו גילינו שאת מרבית העבודה עושים בעלי הבתים בעצמם ולא בעלי מלאכה עם ידע וניסיון. קשה היה לה לחשוב להשקיע כל כך הרבה כסף במשהו ניסויי שכזה. אני,לעומת זאת, לא רציתי לבנות בחומרים רעילים, זה נראה לי לא שפוי לבנות בית שאמור בראש ובראשונה לאפשר גדילה ליושבים בו מחומרים שפולטים קרינה מסרטנת, אני, מלכתחילה נמשכתי לקש ולקיר טבעי ונושם, הבנתי אז ואני מבין היום את הקשיים של אהובתי עם הבנייה הזו, לשמחתי, אהובתי בסופו של דבר הסכימה ללכת על הסיכוי של בית אקולוגי- טבעי.

המשך יבוא …

כמעט כל הבתים בישראל עשויים בצורה דומה- שלד בטון וברזל, ובלוקים. כשרוצים לבנות בצורה שונה מתעורר פחד.

בניית בית מעלה המון רגשות בקרב המעורבים. הבית בשביל רובנו מסמל יציבות,שקט וביטחון. הבנייה עולה הרבה כסף וכסף בחברה שלנו מאגד בתוכו הרבה אמוציות ואנרגיות סמויות. על כסף נהוג לדבר ולא לדבר, נהוג לדבר על כמה כסף הוצאנו ועל עסקאות טובות שעשינו, אנו מדברים על הקניות שלנו מכיוון שאנו חיים בחברה צרכנית ולצריכה יש ערך חברתי.

כמה כסף יש לנו ? כמה כסף אנו מרוויחים ? כמה כסף יש למשפחה שלנו? שאלות אלו נשאלות בלחישה ובחשש בחדרי חדרים. בתוך אותו נסתר ,הכסף, מתחבאים הרבה פחדים: פחד על המקום שלנו בעולם, היכן אנו עומדים ביחס לאחרים, האם אנו ממשים את הציפיות הסמויות של הורינו, האם יש לנו מספיק, האם יהיה לנו מספיק, נראה לי שאצל רבים מאיתנו פחדים אלו מסתתרים בתוך הכסף.

בנוסף לחשש שקיים בכל הוצאה כספית גדולה, בבניה בחומרים טבעיים ישנם חששות נוספים שמתמזגים לפחד הקיים . מה יקרה לקש, הוא עלול להירטב, להרקב, הקיר עלול להיעלם. בתוך הקיר יחיו עכברים, חולדות, נמלים, ג'וקים ושאר מרעין בישין.

איני מתכוון לזלזל בכל החששות האלו, צריך להקדיש מחשבה ולתכנן את הבית בצורה נכונה. אולם, הדבר החשוב ביותר בעיניי הוא לא לפחד, לא לפעול מתוך פחד אלא מתוך אמונה.

בית קש או בוץ צריך לתכנן כמו שמתכננים כיצד להלביש את הילד בימים גשומים. צריך לדאוג שיהיו מגפיים טובים, מטרייה ומעיל. מגפיים- אסור להניח את הקש על האדמה, צריך ליצור הגבהה עמידה למים, יכול להיות מבטון, מאבן או מצמיגים ועוד. מטרייה- כאן בדומה לבית רגיל צריך שיהיה גג אטום לחדירת מים. מעיל- זהו הטיח ששמים על הקש, צריך לצפות את הקש בשכבה עבה של טיח נושם, במקרה שלנו טיח אדמה ובשכבות החיצוניות- טיח סיד.

לסיום אני רוצה לספר על האדריכל שאנו עובדים איתו – ירון פרידלנד. בעבודה מולו שנמשכת כבר כחצי שנה, התעוררו הרבה פחדים וחששות, ירון תמיד היה בצד המאמין ועל כך אני רוצה להודות לו.

99.99 אחוז מהבתים בישראל עשויים מ90 אחוז ומעלה בטון (הערה חשובה בקשר לאחוזים – לא עשיתי מחקר מעמיק ואקדמי לפני שאני זורק ככה מספרים, ובכל זאת רוח הדברים חשובה לי יותר מהדיוק, אם מישהו חושב שרוח הדברים אינה נכונה אשמח לדון על כך), הבנייה בבטון מהירה ויחסית עמידה ובמהלך השנים (מאז קום המדינה) הצטבר הרבה ידע וניסיון בבנייה זו, אז מה רע?

הבטון מורכב בדרך-כלל מתערובת של צמנט, חול, חצץ ומים. בואו נתרכז רגע בצמנט(מלט) ונבחן אותו במבחן הזמנים שהזכרתי בפוסט הראשון (שלום עולם).

עבר-  איך הצמנט מיוצר ? בגדול לוקחים תערובת של אבנים ואדמה שורפים אותה בטמפ' גבוהה ואז טוחנים אותה, לעוד פרטים אפשר ללחוץ כאן . עלות הייצור האקולוגית היא גבוהה והתהליך הוא תהליך מזהם.

הווה- במשך הזמן שמשתמשים בבטון הוא פולט ראדון שהוא גז שבין השאר מגדיל את הסיכון לחלות בסרטן ריאות. עוד מידע אפשר לקרוא כאן.

עתיד- לאחר השימוש בבטון אחוז קטן ממנו מתמחזר ליצירת עוד בטון והשאר הופך לפסולת ולמפגע סביבתי, חשוב לי לציין שרק כ15 אחוז מפסולת הבניין מגיעה לאתרים מסודרים והשאר הופך למפגע סביבתי. עוד מידע ניתן לקרוא כאן.

אם לא בטון אז מה כן ?

אנחנו החלטנו לבנות את ביתנו מחבילות קש (באלות), בשיטת בנייה זו עורמים חבילות קש אחד על השני, לאחר מכן קושרים את החבילות יחד ולבסוף מטייחים את החבילות בטיח אדמה, מבחוץ נעשה טיח סופי של סיד. עוד על בנייה בבאלות אפשר לקרוא כאן.

בואו נבחן את הבאלות במבחן הזמנים.

עבר – הבאלות מיצרות מקש – בדרך כלל הקש הוא תוצר לוואי של גידול חיטה, כלומר לאחר שהחקלאי אסף את גרעיני החיטה מהשדה הוא עושה חבילות של קש ממה שנשאר. הקש הוא משאב מתחדש שכן ניתן לגדל אותו שנה אחרי שנה. חשוב לציין שבתהליך הקציר והדחיסה של הקש משתמשים בטרקטור ובמכבש שצורכים דלק שהוא משאב מתכלה.

הווה – קיר הבאלות הינו קיר נושם ומבודד היטב, הוא אינו פולט קרינה ורעלים, בתוך בית באלות ההרגשה שלי היא שהבית עוטף ומחבק.

עתיד- לאחר סיום השימוש בבאלות (במקרה שלנו בעוד מאות שנים) הקש יחזור לאדמה ויתפרק.

פעם הבאה אכתוב על תכנון הבית.