הבית הירוק

בפוסט הקודם כתבתי על קיימות והשתמשתי בהטיות שונות: בר-קיימא בת קיימא וקיימות. אנסה היום להסביר למה אני מתכוון.

המילה קיימות בהשאלה מאנגלית (sustainabality) הפכה להיות שגורה בקרב רבים מאיתנו, בדומה לכל שכונה שקמה בשנים האחרונות ונקראת שכונה אקולוגית כך כל פיתוח שנעשה בשנים האחרונות הוא פיתוח בר-קיימא.

קיימות – הבטחה שמה שיש לי יהיה גם לילדים שלי.

קיימות היא ערך מאוד קשה להשגה בחיים המודרנים. ניקח לדוגמא את הבית הירוק שלנו אנו נאלץ לפי חוקי מדינת ישראל לבנות ממ"ד, לבניית ממ"ד אנו צריכים הרבה בטון וברזל, בתהליך הייצור של שניהם מושקעת אנרגיה רבה. האם גם בתקופת חייהם של ילדיי האנרגיה תהיה זולה וזמינה כמו היום ? אולי כן ואולי לא. נמשיך עם החומרים ה"אלטרנטיבים", השלד ככל הנראה יהיה מעץ – נצא מנקודת הנחה סבירה שהעץ גודל במיוחד לעץ ולא נכרת מיער עתיק, כך שניתן לגדל אותו שוב. הבה נרד קצת לעומק, סביר להניח שהגידול הוא גידול רגיל ולא גידול אורגני (גם גידול אורגני אינו בר-קיימא בהכרח כפי שהסברתי בפוסט הקודם), לפיכך השתמשו בדשנים כימיים וחומרי הדברה, בייצור דשנים כימיים השתמשו שוב באנרגיה רבה, וחומרי ההדברה נעשים רעילים יותר ויותר עקב הסתגלות של מזיקים, בגידול רגיל פוריות האדמה הולכת וקטנה -כך ששוב אנו נתקלים בבעיה. האם הילדים שלי יוכלו לבנות שלד עץ כמו שאני בונה? אולי כן ואולי לא? והילדים שלהם ? נראה לי שהסיכוי פוחת עם הזמן.

אוכל להמשיך עם חבילות הקש ששוב צורכת אנרגיה שכן צריך מכבש שיכבוש אותן, ובטיח שצורך חול שהוא משאב מתכלה, ובסיד שלייצורו שוב צריך אנרגיה גבוהה, אך אפסיק כאן כי נראה לי שהנקודה ברורה.

הבית שלנו עם כל הרצון הטוב אינו בר-קיימא, בהכללה קשה לי מאוד לראות איך פיתוח שנעשה בימנו הוא בר קיימא.

בחקלאות הדברים יכולים להיות אחרת, בחקלאות יש סיכוי אמיתי להבטיח לדור הבא את מה שיש לנו, האדמה והטבע מעצם היותם הם מערכות שמשתפרות עם הזמן, אנו צריכים ויכולים לעבוד בשיתוף פעולה איתם וזאת כוונתי לעשות בחוקוק.

אתן דוגמא למערכת כזאת : איש יפני בשם פוקואוקה פיתח שיטה חקלאית שבה הייבול שלו משתווה ואף עולה על יבולים חקלאים קונבנציונלים, וזאת ללא שום שימוש במיכון שצורך דלק. השכבה העליונה של האדמה שלו (top soil) הולכת וגדלה והמערכת נעשית פוריה יותר ברבות השנים. ניתן לקרוא עוד כאן.

כדי לשאוף לקיימות בתור ערך ולא בתור תדמית נבובה עלינו לשנות גישה וליצור אלטרנטיבה, שוב אני מדגיש שהדרך לשם לא תהיה קצרה, לפוקואוקה לקח כ30 שנה לפתח את החקלאות הטבעית שלו אולם אני מאמין גדול בכוונתו של האדם ובכוחה של קהילה.

אני מתפלל לפני בורא עולם לאכול ארוחה מלאה מחקלאות בת קיימא במהרה בימנו.

אמן.

אני לוקח הפסקה מכתיבה על הבניה, אני רוצה לשתף במחשבות על חקלאות וצריכה בני קיימא.

אני עובד מזה שלוש וחצי שנים במשק האורגני של איריס בחקלאות אורגנית ובקייץ הקרוב אני מתכנן יחד עם ניר מקהילת חוקוק להתחיל גידולים אורגנים בחוקוק.

ברור לי שיש משהו רקוב ומנצל בשיטת הצרכנות המודרנית. בשיטה זו העיקר הוא כיצד המוצר נראה וכמה הוא עולה. בעולם זה של תדמית ומבצעים הערך האמיתי של המוצר נעלם מן העין, בערך אמיתי אני מתכוון : מי ייצר אותו? כמה הוא השתכר? איך הוא יוצר? בשימוש באילו חומרים? מהי הפסולת של תהליך זה? איך גודולו הגידולים שמהם יוצר המוצר? כמה אנרגיה וזיהום הושקעו בתהליך הייצור? כמה אנרגיה וזיהום הושקעו בשינוע המוצר? ועוד שאלות רבות. הדבר הכי משמעותי שמפריע לי בדרך זו – שיטה זו הינה שברירית ואינה בת קיימא, איני יכול להיות בטוח וליתר דיוק אני יכול להיות בטוח שילדיי או נכדיי לא יוכלו להנות מה"שפע" המודרני. מי שרוצה לדעת עוד על הנושא מוזמן לראות סרט נפלא בשם סיפורם של דברים (the story of stuff) עם כתוביות לעברית כאן.

לאחרונה החלו לקום אלטרנטיבות. בעולם ובארץ קמו קואפרטיבים לצרכנות שונה. בקואפרטיבים אלו יש ניסיון לקנות את המזון ישירות מהיצרנים או בארצנו מהרצל ביבי. בדרך זו החברים בקואופ חוסכים את דמי התיווך של החנויות ומוזילים את המוצרים האורגנים. קואופרטיבים אלו עושים צעד בכיוון הנכון אולם רבות מהשאלות ששאלתי למעלה לגבי הערך האמיתי של המזון אותו אנו אוכלים נותרות ללא תשובה מספקת. התווית "אורגני" אינה תווית קסם למזון בריא ובר קיימא. כמי שעובד בחקלאות אורגנית אני יודע שבחקלאות אורגנית ישנו שימוש נרחב בריסוסים רעילים ממקור טבעי. (חשוב לי לציין שאיריס יוצאת דופן בעיניין זה – אצלה אין שום ריסוסים) אנו כצרכנים מעדיפים להסיט את המבט ולדמיין שדה רב גוני שבהם הגידולים גדלים בצורה טבעית, ללא שימוש ברעלים, ללא ניצול של כוח אדם.  התמונה האמיתית שונה גם בחקלאות האורגנית יש מונוקולטורה (גידול יחיד על שטח נרחב), גם בחקלאות האורגנית יש ריסוסים רעילים, וגם בחקלאות האורגנית ישנו ניצול של כוח אדם והעסקה של פועלים ללא זכויות סוציאליות. החקלאות האורגנית בדומה לקואופים היא צעד בכיוון הנכון אולם הדרך עוד ארוכה לחקלאות בת קיימא.

אני רוצה לפסוע בדרך זו, אני מבקש להקים בקיבוץ חוקוק קואופ לגידול מזון אורגני, בקואופ זה יינתן דגש לגידול האוכל שלנו באופן מקיים. ברור לי שבדרך זו יהיו מספר רב של שלבים וצרך להתקדם עקב בצד אגודל. אולם זו דרך שאשמח לפסוע בה יחד עם עוד אנשים שמחפשים מזון בר קיימא.

הכל התחיל בטקס. לפני בערך שנתיים וחצי אהובתי ואנוכי החזקנו ידיים ודמיינו איך אנו מוצאים את הבית שלנו. בעצם, אולי כדאי להתחיל כשעזבנו את תל אביב ועברנו יחד עם שתי חברות לקיבוץ אלונים, כשעברנו החלטנו להיפגש כל יום רביעי ולהעביר מקל דיבור, במהלך הזמן ה"קהילה" התרחבה ונוספו עוד אנשים למעגל. או שאתחיל בעין גדי בחמש בבוקר לפני שש וחצי שנים, אז פגשתי לראשונה חברות יקרות לדרך ואת אהובתי. באותו בוקר דייב, המורה שלנו לפרמקלצ'ר, שאל אותנו למה הגענו. אני זוכר בעיקר את התשובה של אהובתי שאמרה שהיא עייפה מידיי בשביל לענות. אני חושב שבאותה פגישה נזרע הזרע שיגדל ויהיה ברבות הימים המקום שלנו בעולם.

הבנתי עכשיו תוך כדי כתיבה שמה שחיפשתי כל השנים הוא מקום. מקום בו אוכל לשתול עץ אלון שבו יוכלו ילדיי לטפס. עד שהמקום הזה התגלה עברנו דרך ארוכה ופתלתלה.

כשעברנו לאלונים התחלנו כמו שכתבתי מעגלי הקשבה כל שבוע. חלק מהשאלות  שעלו במפגשים האלו הם: איזה מקום אנו מחפשים ? אילו שיתופי פעולה אנו רוצים ליצור ? כיצד אנו מדמיינים את חיינו בעוד עשר שנים ? מהו החזון האישי שלנו ? האם יש לנו חזון קבוצתי משותף?

נפגשנו קרוב לשנתיים ובמהלכם הקפדנו כל יום רביעי (כמעט) להיפגש ולדבר. בסופו של דבר לא הגענו לדרך משותפת. אולם, השאלות ששאלנו עדיין מעסיקות אותי, והמפגשים הוסיפו רבות לדיון הפנימי שנמשך עד היום. אני מייחל בכל ליבי שבקיבוץ חוקוק נמצא חלק גדול ממשאלות ליבנו, אני משתוקק ללמוד כיצד אפשר לשתף פעולה וליצור מציאות שפוייה יותר יחד.

הבית שלנו צריך להיות מקום שמאפשר צמיחה לכל מי שגר בו. כשקנינו את המגרש בחוקוק לפני חצי שנה בערך, התחלנו להתלבט איזה בית נבנה, היה לנו מאוד קשה להגיע להסכמות ולהבנות, אהובתי ואני לא הצלחנו להסכים על הדרך שבה נבנה את בתינו. אהובתי ציינה את חוסר הניסיון שיש בארץ בבניית בתים אקולוגים- טבעיים, ובכל הבתים שביקרנו גילינו שאת מרבית העבודה עושים בעלי הבתים בעצמם ולא בעלי מלאכה עם ידע וניסיון. קשה היה לה לחשוב להשקיע כל כך הרבה כסף במשהו ניסויי שכזה. אני,לעומת זאת, לא רציתי לבנות בחומרים רעילים, זה נראה לי לא שפוי לבנות בית שאמור בראש ובראשונה לאפשר גדילה ליושבים בו מחומרים שפולטים קרינה מסרטנת, אני, מלכתחילה נמשכתי לקש ולקיר טבעי ונושם, הבנתי אז ואני מבין היום את הקשיים של אהובתי עם הבנייה הזו, לשמחתי, אהובתי בסופו של דבר הסכימה ללכת על הסיכוי של בית אקולוגי- טבעי.

המשך יבוא …