הבית הירוק

הרבה מיים ירדו ממפלס הכנרת מאז הפעם האחרונה וגם בחיי התרחשו שינויים משמעותיים. ייסדתי שותפות יחד עם ניר מחוקוק בשם "שדה שפע חוקוק" מתוך כוונה ליצור יחד שדה חקלאי אורגני שיפרנס את משפחותינו האהובות. הכוונות שלנו אינם רק עיסקיות אנו מקווים שבשדה שפע זה נוכל להגשים משאלות לב גלויות וכמוסות, ללמוד מהאדמה הטובה, מהחיידקים ( או בשמם הפולטקלי קורקט- המיקרו אורגנזמים), מהחרקים, מבעלי הכנף, מההולכים על ארבע, מהזוחילים וגם מההולכים על שתיים על חיים נכונים ובריאים.

קנינו טרקטור, כלים חקלאיים, מערכת השקיה,  גדר ושערים, שתילים, קומפוסט וזרעים, עבדנו שעות רבות בהקמת הגדר והשערים ולמדתי תוך כדי שיעורים על סובלנות וענווה, השבוע התחלנו בפריסת מערכת ההשקייה, סימנו ערוגות ופיזרנו קומפוסט ובשבוע הבא נשתול בעזרת האלה את השתילים הראשונים.

בעינייני הבית, קיבלנו כמעט את כל האישורים מהגופים הרלוונטים, ואנו כרגע בדרך לקבל את האישור המסובך מכולם- האישור של כיבוי אש. כשניגשנו לשם (ירון ואני) הועלו כמה שאלות כנות , מה  זה בכלל בניה בחבילות קש? איפה ניבנו בתים כאלה? האם הם עמידים במקרה של שריפה?  אלו המלצות בטיחות בנוגע לשרפות חלים על בית זה?  כדי לענות תשובות מוסמכות לשאלות אלו נעזרנו בשירותו של אלכס מקיבוץ לוטן ששלח לנו (תמורת 350 ש"ח תרומה לעמותת צל התמר)  תקן לכיבוי אש שקיבוץ לוטן הוציא במכון התקנים. הם הלכו למכון התקנים  בנו קיר מחבילות קש טייחו אותו בטיח אדמה של 5 ס"מ ופתחו את המבערים, המבערים בערו במשך שלוש שעות והגיעו לטמפ' של מעל 1000 מעלות, הקיר כמובן לא נשרף ועכשיו יש תקן אש – לקיר חבילות קש מטוייח, ולטיח אדמה שמורכב מתערובת של חול חרסית וקש קצוץ . אני רוצה להודות לאנשים הטובים מקיבוץ לוטן שתרמו מזמנם וכספם כדי להשיג תקן זה ועל ידי כך לקדם את הבנייה של מבנים בחבילות קש בישראל.

אני רוצה להתייחס היום לנקודה שאבא שלי העלה בתגובה האחרונה.

האם יכול להיות פיתוח בר-קיימא אמיתי?

לפני כמה שנים כשהדרכתי ילדים ביקשתי מכל אחד לבחור איזשהו חפץ או משחק שהוא אוהב. ניסינו לברר מאיפה הגיע החפץ לידנו. ניקח לדוגמא חולצה אהובה, החולצה עשויה מ20% כותנה ו 80% בד סינטטי. הכותנה גודלה, כלומר איזשהו חקלאי טמן זרע של כותנה באדמה. הזרע ניזון מהאדמה ומחומרי דישון, קיבל כוח מהשמש וגדל והפך לצמח כותנה. בד סינטטי עשוי מפלסטיק או מתוצר לוואי אחר של זיקוק נפט, הנפט גם הוא הגיע מהאדמה.  דוגמא אחרת – מחשב שמורכב מפלסטיק וברזל ועוד… אז הפלסטיק עשוי מנפט והברזל הוא מחצב שמופק מהאדמה.

כל מה שיש לנו מגיע מהאדמה, או על ידי גידול או על ידי כרייה.

אנו משתמשים בשרותי החינם של הטבע: מלאי המינרלים שבאדמה שכל הזמן מתחדש ובכוח האינסופי של השמש.

טבעה של האדמה היא שפע: שפע שמופק באינספור תהליכים מופלאים שאנו מבינים רק את מיעוט מיעוטם. אם ניקח כל שטח אדמה ונניח לו- לא נעשה בו מאום, רק נתבונן, נגלה שפוריות האדמה הולכת וגדלה, כמות ומגוון הצמחים, החרקים ובעלי הכנף תלך ותגדל. כאשר אנחנו, בני האדם נכנסים לשטח ומתחילים להשתמש בו לצרכינו, המשוואה מתהפכת והסביבה מתחילה לאבד את פוריותה. מדוע ? האם זהו הכרח ? האם כדי לשתות, לאכול, להתלבש ולשחק אנו חייבים להרוס את הטבע ?

“Earth provides enough to satisfy every man's need, but not every man's greed”

(מהטמה גנדי)

נראה לי שהתשובה נעוצה במשפט של גנדי – ההבחנה בין צורך אמיתי לבין חמדנות היא חיונית להמשך קיומנו. אני מתבונן בגינה שלי ומשתאה על הפלא, כיצד הזרע הקטן שזרעתי באדמה העמיק שורש כל כך ? כיצד עלוותו נהייתה כה מרשימה ? מדוע הוא פורח בצבעים עזים כל כך ?  כשאני מעמיק בשאלות אלו אני מגלה שרב הנסתר על הנגלה וככל שהנגלה נעשה לי ברור יותר, הנסתר ממתיק סודות רבים יותר ויותר. כחקלאי, ביוהרתי אני קובע מה תצמיח האדמה, ירקות שאנו אוהבים ולא מה שאנו קוראים עשבים. כדי לשמור על האדמה הטובה עלי לגלות צניעות וענווה ולהתפלל שאיני עובר את גבול החמדנות.

בפוסט הקודם כתבתי על קיימות והשתמשתי בהטיות שונות: בר-קיימא בת קיימא וקיימות. אנסה היום להסביר למה אני מתכוון.

המילה קיימות בהשאלה מאנגלית (sustainabality) הפכה להיות שגורה בקרב רבים מאיתנו, בדומה לכל שכונה שקמה בשנים האחרונות ונקראת שכונה אקולוגית כך כל פיתוח שנעשה בשנים האחרונות הוא פיתוח בר-קיימא.

קיימות – הבטחה שמה שיש לי יהיה גם לילדים שלי.

קיימות היא ערך מאוד קשה להשגה בחיים המודרנים. ניקח לדוגמא את הבית הירוק שלנו אנו נאלץ לפי חוקי מדינת ישראל לבנות ממ"ד, לבניית ממ"ד אנו צריכים הרבה בטון וברזל, בתהליך הייצור של שניהם מושקעת אנרגיה רבה. האם גם בתקופת חייהם של ילדיי האנרגיה תהיה זולה וזמינה כמו היום ? אולי כן ואולי לא. נמשיך עם החומרים ה"אלטרנטיבים", השלד ככל הנראה יהיה מעץ – נצא מנקודת הנחה סבירה שהעץ גודל במיוחד לעץ ולא נכרת מיער עתיק, כך שניתן לגדל אותו שוב. הבה נרד קצת לעומק, סביר להניח שהגידול הוא גידול רגיל ולא גידול אורגני (גם גידול אורגני אינו בר-קיימא בהכרח כפי שהסברתי בפוסט הקודם), לפיכך השתמשו בדשנים כימיים וחומרי הדברה, בייצור דשנים כימיים השתמשו שוב באנרגיה רבה, וחומרי ההדברה נעשים רעילים יותר ויותר עקב הסתגלות של מזיקים, בגידול רגיל פוריות האדמה הולכת וקטנה -כך ששוב אנו נתקלים בבעיה. האם הילדים שלי יוכלו לבנות שלד עץ כמו שאני בונה? אולי כן ואולי לא? והילדים שלהם ? נראה לי שהסיכוי פוחת עם הזמן.

אוכל להמשיך עם חבילות הקש ששוב צורכת אנרגיה שכן צריך מכבש שיכבוש אותן, ובטיח שצורך חול שהוא משאב מתכלה, ובסיד שלייצורו שוב צריך אנרגיה גבוהה, אך אפסיק כאן כי נראה לי שהנקודה ברורה.

הבית שלנו עם כל הרצון הטוב אינו בר-קיימא, בהכללה קשה לי מאוד לראות איך פיתוח שנעשה בימנו הוא בר קיימא.

בחקלאות הדברים יכולים להיות אחרת, בחקלאות יש סיכוי אמיתי להבטיח לדור הבא את מה שיש לנו, האדמה והטבע מעצם היותם הם מערכות שמשתפרות עם הזמן, אנו צריכים ויכולים לעבוד בשיתוף פעולה איתם וזאת כוונתי לעשות בחוקוק.

אתן דוגמא למערכת כזאת : איש יפני בשם פוקואוקה פיתח שיטה חקלאית שבה הייבול שלו משתווה ואף עולה על יבולים חקלאים קונבנציונלים, וזאת ללא שום שימוש במיכון שצורך דלק. השכבה העליונה של האדמה שלו (top soil) הולכת וגדלה והמערכת נעשית פוריה יותר ברבות השנים. ניתן לקרוא עוד כאן.

כדי לשאוף לקיימות בתור ערך ולא בתור תדמית נבובה עלינו לשנות גישה וליצור אלטרנטיבה, שוב אני מדגיש שהדרך לשם לא תהיה קצרה, לפוקואוקה לקח כ30 שנה לפתח את החקלאות הטבעית שלו אולם אני מאמין גדול בכוונתו של האדם ובכוחה של קהילה.

אני מתפלל לפני בורא עולם לאכול ארוחה מלאה מחקלאות בת קיימא במהרה בימנו.

אמן.

אני לוקח הפסקה מכתיבה על הבניה, אני רוצה לשתף במחשבות על חקלאות וצריכה בני קיימא.

אני עובד מזה שלוש וחצי שנים במשק האורגני של איריס בחקלאות אורגנית ובקייץ הקרוב אני מתכנן יחד עם ניר מקהילת חוקוק להתחיל גידולים אורגנים בחוקוק.

ברור לי שיש משהו רקוב ומנצל בשיטת הצרכנות המודרנית. בשיטה זו העיקר הוא כיצד המוצר נראה וכמה הוא עולה. בעולם זה של תדמית ומבצעים הערך האמיתי של המוצר נעלם מן העין, בערך אמיתי אני מתכוון : מי ייצר אותו? כמה הוא השתכר? איך הוא יוצר? בשימוש באילו חומרים? מהי הפסולת של תהליך זה? איך גודולו הגידולים שמהם יוצר המוצר? כמה אנרגיה וזיהום הושקעו בתהליך הייצור? כמה אנרגיה וזיהום הושקעו בשינוע המוצר? ועוד שאלות רבות. הדבר הכי משמעותי שמפריע לי בדרך זו – שיטה זו הינה שברירית ואינה בת קיימא, איני יכול להיות בטוח וליתר דיוק אני יכול להיות בטוח שילדיי או נכדיי לא יוכלו להנות מה"שפע" המודרני. מי שרוצה לדעת עוד על הנושא מוזמן לראות סרט נפלא בשם סיפורם של דברים (the story of stuff) עם כתוביות לעברית כאן.

לאחרונה החלו לקום אלטרנטיבות. בעולם ובארץ קמו קואפרטיבים לצרכנות שונה. בקואפרטיבים אלו יש ניסיון לקנות את המזון ישירות מהיצרנים או בארצנו מהרצל ביבי. בדרך זו החברים בקואופ חוסכים את דמי התיווך של החנויות ומוזילים את המוצרים האורגנים. קואופרטיבים אלו עושים צעד בכיוון הנכון אולם רבות מהשאלות ששאלתי למעלה לגבי הערך האמיתי של המזון אותו אנו אוכלים נותרות ללא תשובה מספקת. התווית "אורגני" אינה תווית קסם למזון בריא ובר קיימא. כמי שעובד בחקלאות אורגנית אני יודע שבחקלאות אורגנית ישנו שימוש נרחב בריסוסים רעילים ממקור טבעי. (חשוב לי לציין שאיריס יוצאת דופן בעיניין זה – אצלה אין שום ריסוסים) אנו כצרכנים מעדיפים להסיט את המבט ולדמיין שדה רב גוני שבהם הגידולים גדלים בצורה טבעית, ללא שימוש ברעלים, ללא ניצול של כוח אדם.  התמונה האמיתית שונה גם בחקלאות האורגנית יש מונוקולטורה (גידול יחיד על שטח נרחב), גם בחקלאות האורגנית יש ריסוסים רעילים, וגם בחקלאות האורגנית ישנו ניצול של כוח אדם והעסקה של פועלים ללא זכויות סוציאליות. החקלאות האורגנית בדומה לקואופים היא צעד בכיוון הנכון אולם הדרך עוד ארוכה לחקלאות בת קיימא.

אני רוצה לפסוע בדרך זו, אני מבקש להקים בקיבוץ חוקוק קואופ לגידול מזון אורגני, בקואופ זה יינתן דגש לגידול האוכל שלנו באופן מקיים. ברור לי שבדרך זו יהיו מספר רב של שלבים וצרך להתקדם עקב בצד אגודל. אולם זו דרך שאשמח לפסוע בה יחד עם עוד אנשים שמחפשים מזון בר קיימא.