הבית הירוק

העלתי תמונות ראשונות לאתר. בתמונות רואים קצת את הסביבה של המגרש, את החפירה של הממ"ד וכמה פועלי בניין חרוצים.

אפשר להיכנס דרך הגלריה או ללחוץ כאן.

השבוע המודד היה בשטח. הוא סימן את גבולות המגרש, את קווי הבנייה ואת המקום שבו יהיה הממ"ד ( מרתף). בתחילת שבוע הבא  (בתקווה) יבוא המחפרון ויחפור את המרתף, לאחר מכן נקרא שוב למודד כדי שיסמן את הכלונסאות בממ"ד ובכל הבית. הממ"ד שלנו יהיה חצי קבור וזאת מכמה סיבות , בקיץ יהיה שם קריר ונעים, היתה בהתחלה מחשבה שבנתיים ירדה מהפרק לעשות שם מאגר מיים קטן,  חדר השינה שמעל ההממ"ד  יקבל גם מפנה מערבי חשוב ( לרוחות הקיץ הקרירים) . במהלך החודש האחרון סיכמתי על עבודה משותפת עם אריה עבור פיקוח על שלב הבטונים ועם אליאס עבור ביצוע שלב הבטונים . ניהלנו דיונים סוערים יחד עם דב המהנדס ועם ירון האדריכל על עובי קורות הקשר.  הסבר קצר על קורות קשר : ביסוס הבית מתבצע בצורה זו – קודחים ויוצקים כלנסאות בעומק של חמישה  שישה מטרים ( שלושה מטר בסלע) את הכלנסאות מחברים בקורות קשר עליהם יושבים השלד והקירות, בין קורות הקשר יוצקים רצפה. הדיון התנהל על עובי קורת הקשר. דב המהנדס התעקש על עובי של  של 45 סנטימטר כרוחב הקיר, כל השאר (בכללם אני) ניסינו לבדוק אפשרות להקטין את רוחב הקורות ל25 ס"מ , לבסוף דב שאחראי על השלד החליט להשאיר את רוחב הקורות 45 ס"מ כרוחב הקירות (בערך). כרגע כל הבית נמצא בערימת תוכניות אימתנית ,  לאט , לאט, צעד, צעד, אנו מתחילים לגבש צוות שייקח את הערימה הענקית של תוכניות העבודה ויבנה את ביתנו הירוק והחביב. בקרוב התמונות

הרבה מיים ירדו ממפלס הכנרת מאז הפעם האחרונה וגם בחיי התרחשו שינויים משמעותיים. ייסדתי שותפות יחד עם ניר מחוקוק בשם "שדה שפע חוקוק" מתוך כוונה ליצור יחד שדה חקלאי אורגני שיפרנס את משפחותינו האהובות. הכוונות שלנו אינם רק עיסקיות אנו מקווים שבשדה שפע זה נוכל להגשים משאלות לב גלויות וכמוסות, ללמוד מהאדמה הטובה, מהחיידקים ( או בשמם הפולטקלי קורקט- המיקרו אורגנזמים), מהחרקים, מבעלי הכנף, מההולכים על ארבע, מהזוחילים וגם מההולכים על שתיים על חיים נכונים ובריאים.

קנינו טרקטור, כלים חקלאיים, מערכת השקיה,  גדר ושערים, שתילים, קומפוסט וזרעים, עבדנו שעות רבות בהקמת הגדר והשערים ולמדתי תוך כדי שיעורים על סובלנות וענווה, השבוע התחלנו בפריסת מערכת ההשקייה, סימנו ערוגות ופיזרנו קומפוסט ובשבוע הבא נשתול בעזרת האלה את השתילים הראשונים.

בעינייני הבית, קיבלנו כמעט את כל האישורים מהגופים הרלוונטים, ואנו כרגע בדרך לקבל את האישור המסובך מכולם- האישור של כיבוי אש. כשניגשנו לשם (ירון ואני) הועלו כמה שאלות כנות , מה  זה בכלל בניה בחבילות קש? איפה ניבנו בתים כאלה? האם הם עמידים במקרה של שריפה?  אלו המלצות בטיחות בנוגע לשרפות חלים על בית זה?  כדי לענות תשובות מוסמכות לשאלות אלו נעזרנו בשירותו של אלכס מקיבוץ לוטן ששלח לנו (תמורת 350 ש"ח תרומה לעמותת צל התמר)  תקן לכיבוי אש שקיבוץ לוטן הוציא במכון התקנים. הם הלכו למכון התקנים  בנו קיר מחבילות קש טייחו אותו בטיח אדמה של 5 ס"מ ופתחו את המבערים, המבערים בערו במשך שלוש שעות והגיעו לטמפ' של מעל 1000 מעלות, הקיר כמובן לא נשרף ועכשיו יש תקן אש – לקיר חבילות קש מטוייח, ולטיח אדמה שמורכב מתערובת של חול חרסית וקש קצוץ . אני רוצה להודות לאנשים הטובים מקיבוץ לוטן שתרמו מזמנם וכספם כדי להשיג תקן זה ועל ידי כך לקדם את הבנייה של מבנים בחבילות קש בישראל.

לתהליך בניית הבית דרוש המון סבלנות, כל שלב שעשינו עד עכשיו לקח בערך פי שתיים זמן ממה שחשבתי, רשימה חלקית- קניית המגרש ופתיחת תיק במינהל, המתנה לאישור במינהל, במקביל עבודה על סקיצות של הבית מול האדריכל, הגשת תוכניות לוועדה ועבודה על תוכניות מפורטות של הבנייה. הכל לוקח הרבה מאוד זמן ומצריך אורך רוח.
כמו שכתבתי כמה פעמים בעבר, הבית שלנו אינו מתיימר להיות הבית הכי אקולוגי- אולי אנסה לברר מהו הבית הכי אקולוגי: הבית שלקח הכי פחות משאבים מהסביבה, שינע אותם כמה שפחות, בית שמחזיק מעמד לאורך תקופה ארוכה, בית שכשמסתיים השימוש בו חוזר לגורמיו הראשונים ומתפרק במהירות. אני חושב שראיתי בית כזה בהודו – ליד הבית שהיה בבניה חפרו בור הוסיפו מים וקש, לקחו את התערובת ואיתה בנו את הקיר כאשר כל פעם מגביהים את הקיר בעוד 10 ס"מ, ישנה מסגרת עץ פשוטה לדלתות וחלונות, בסוף עושים גג רחב מאלומות עשב כך שרטיבות לא תגיע לקיר, והנה בית שימשיך להיות בית כל עוד מתחזקים אותו, ולבסוף יתפרק ויחזור לחיקה החם של אמא אדמה. הנה תמונות:



עכשיו אני נזכר כשראיתי את הבית הזה לפני שבע שנים בערך חשבתי לעצמי שבבא הזמן אני רוצה לבנות בית כזה. עברתי דרך ארוכה מאז, יש בי חלק שעדיין רוצה לבנות בית כזה, אותו חלק שמתגעגע להודו, לפשטות של אכילת מזון שגדל ליד הבית, של בניית בתים פשוטים. לצערי, הודו זה שם ואני פה וכאן יש אתגרים אחרים ושונים.
אינני מתכוון להרים ידיים, הפער בין החזון למציאות הוא רחב וקשה, ובכל זאת אני כאן חולם ומאמין. הבית שלנו יקרום עור וגידים בתפר הזה של החלום ומימושו, אולי הריצפה תהיה עשויה מבטון ( ואלי לא ?) אולי הגג לא היה בנוי מחומרים טבעיים, אבל הקירות יהיו עשויים מקש (כנראה) והאנשים שיגורו בבית ימשיכו לחיות את החלום.

אני רוצה להתייחס היום לנקודה שאבא שלי העלה בתגובה האחרונה.

האם יכול להיות פיתוח בר-קיימא אמיתי?

לפני כמה שנים כשהדרכתי ילדים ביקשתי מכל אחד לבחור איזשהו חפץ או משחק שהוא אוהב. ניסינו לברר מאיפה הגיע החפץ לידנו. ניקח לדוגמא חולצה אהובה, החולצה עשויה מ20% כותנה ו 80% בד סינטטי. הכותנה גודלה, כלומר איזשהו חקלאי טמן זרע של כותנה באדמה. הזרע ניזון מהאדמה ומחומרי דישון, קיבל כוח מהשמש וגדל והפך לצמח כותנה. בד סינטטי עשוי מפלסטיק או מתוצר לוואי אחר של זיקוק נפט, הנפט גם הוא הגיע מהאדמה.  דוגמא אחרת – מחשב שמורכב מפלסטיק וברזל ועוד… אז הפלסטיק עשוי מנפט והברזל הוא מחצב שמופק מהאדמה.

כל מה שיש לנו מגיע מהאדמה, או על ידי גידול או על ידי כרייה.

אנו משתמשים בשרותי החינם של הטבע: מלאי המינרלים שבאדמה שכל הזמן מתחדש ובכוח האינסופי של השמש.

טבעה של האדמה היא שפע: שפע שמופק באינספור תהליכים מופלאים שאנו מבינים רק את מיעוט מיעוטם. אם ניקח כל שטח אדמה ונניח לו- לא נעשה בו מאום, רק נתבונן, נגלה שפוריות האדמה הולכת וגדלה, כמות ומגוון הצמחים, החרקים ובעלי הכנף תלך ותגדל. כאשר אנחנו, בני האדם נכנסים לשטח ומתחילים להשתמש בו לצרכינו, המשוואה מתהפכת והסביבה מתחילה לאבד את פוריותה. מדוע ? האם זהו הכרח ? האם כדי לשתות, לאכול, להתלבש ולשחק אנו חייבים להרוס את הטבע ?

“Earth provides enough to satisfy every man's need, but not every man's greed”

(מהטמה גנדי)

נראה לי שהתשובה נעוצה במשפט של גנדי – ההבחנה בין צורך אמיתי לבין חמדנות היא חיונית להמשך קיומנו. אני מתבונן בגינה שלי ומשתאה על הפלא, כיצד הזרע הקטן שזרעתי באדמה העמיק שורש כל כך ? כיצד עלוותו נהייתה כה מרשימה ? מדוע הוא פורח בצבעים עזים כל כך ?  כשאני מעמיק בשאלות אלו אני מגלה שרב הנסתר על הנגלה וככל שהנגלה נעשה לי ברור יותר, הנסתר ממתיק סודות רבים יותר ויותר. כחקלאי, ביוהרתי אני קובע מה תצמיח האדמה, ירקות שאנו אוהבים ולא מה שאנו קוראים עשבים. כדי לשמור על האדמה הטובה עלי לגלות צניעות וענווה ולהתפלל שאיני עובר את גבול החמדנות.