הבית הירוק

לתהליך בניית הבית דרוש המון סבלנות, כל שלב שעשינו עד עכשיו לקח בערך פי שתיים זמן ממה שחשבתי, רשימה חלקית- קניית המגרש ופתיחת תיק במינהל, המתנה לאישור במינהל, במקביל עבודה על סקיצות של הבית מול האדריכל, הגשת תוכניות לוועדה ועבודה על תוכניות מפורטות של הבנייה. הכל לוקח הרבה מאוד זמן ומצריך אורך רוח.
כמו שכתבתי כמה פעמים בעבר, הבית שלנו אינו מתיימר להיות הבית הכי אקולוגי- אולי אנסה לברר מהו הבית הכי אקולוגי: הבית שלקח הכי פחות משאבים מהסביבה, שינע אותם כמה שפחות, בית שמחזיק מעמד לאורך תקופה ארוכה, בית שכשמסתיים השימוש בו חוזר לגורמיו הראשונים ומתפרק במהירות. אני חושב שראיתי בית כזה בהודו – ליד הבית שהיה בבניה חפרו בור הוסיפו מים וקש, לקחו את התערובת ואיתה בנו את הקיר כאשר כל פעם מגביהים את הקיר בעוד 10 ס"מ, ישנה מסגרת עץ פשוטה לדלתות וחלונות, בסוף עושים גג רחב מאלומות עשב כך שרטיבות לא תגיע לקיר, והנה בית שימשיך להיות בית כל עוד מתחזקים אותו, ולבסוף יתפרק ויחזור לחיקה החם של אמא אדמה. הנה תמונות:



עכשיו אני נזכר כשראיתי את הבית הזה לפני שבע שנים בערך חשבתי לעצמי שבבא הזמן אני רוצה לבנות בית כזה. עברתי דרך ארוכה מאז, יש בי חלק שעדיין רוצה לבנות בית כזה, אותו חלק שמתגעגע להודו, לפשטות של אכילת מזון שגדל ליד הבית, של בניית בתים פשוטים. לצערי, הודו זה שם ואני פה וכאן יש אתגרים אחרים ושונים.
אינני מתכוון להרים ידיים, הפער בין החזון למציאות הוא רחב וקשה, ובכל זאת אני כאן חולם ומאמין. הבית שלנו יקרום עור וגידים בתפר הזה של החלום ומימושו, אולי הריצפה תהיה עשויה מבטון ( ואלי לא ?) אולי הגג לא היה בנוי מחומרים טבעיים, אבל הקירות יהיו עשויים מקש (כנראה) והאנשים שיגורו בבית ימשיכו לחיות את החלום.

אני רוצה להתייחס היום לנקודה שאבא שלי העלה בתגובה האחרונה.

האם יכול להיות פיתוח בר-קיימא אמיתי?

לפני כמה שנים כשהדרכתי ילדים ביקשתי מכל אחד לבחור איזשהו חפץ או משחק שהוא אוהב. ניסינו לברר מאיפה הגיע החפץ לידנו. ניקח לדוגמא חולצה אהובה, החולצה עשויה מ20% כותנה ו 80% בד סינטטי. הכותנה גודלה, כלומר איזשהו חקלאי טמן זרע של כותנה באדמה. הזרע ניזון מהאדמה ומחומרי דישון, קיבל כוח מהשמש וגדל והפך לצמח כותנה. בד סינטטי עשוי מפלסטיק או מתוצר לוואי אחר של זיקוק נפט, הנפט גם הוא הגיע מהאדמה.  דוגמא אחרת – מחשב שמורכב מפלסטיק וברזל ועוד… אז הפלסטיק עשוי מנפט והברזל הוא מחצב שמופק מהאדמה.

כל מה שיש לנו מגיע מהאדמה, או על ידי גידול או על ידי כרייה.

אנו משתמשים בשרותי החינם של הטבע: מלאי המינרלים שבאדמה שכל הזמן מתחדש ובכוח האינסופי של השמש.

טבעה של האדמה היא שפע: שפע שמופק באינספור תהליכים מופלאים שאנו מבינים רק את מיעוט מיעוטם. אם ניקח כל שטח אדמה ונניח לו- לא נעשה בו מאום, רק נתבונן, נגלה שפוריות האדמה הולכת וגדלה, כמות ומגוון הצמחים, החרקים ובעלי הכנף תלך ותגדל. כאשר אנחנו, בני האדם נכנסים לשטח ומתחילים להשתמש בו לצרכינו, המשוואה מתהפכת והסביבה מתחילה לאבד את פוריותה. מדוע ? האם זהו הכרח ? האם כדי לשתות, לאכול, להתלבש ולשחק אנו חייבים להרוס את הטבע ?

“Earth provides enough to satisfy every man's need, but not every man's greed”

(מהטמה גנדי)

נראה לי שהתשובה נעוצה במשפט של גנדי – ההבחנה בין צורך אמיתי לבין חמדנות היא חיונית להמשך קיומנו. אני מתבונן בגינה שלי ומשתאה על הפלא, כיצד הזרע הקטן שזרעתי באדמה העמיק שורש כל כך ? כיצד עלוותו נהייתה כה מרשימה ? מדוע הוא פורח בצבעים עזים כל כך ?  כשאני מעמיק בשאלות אלו אני מגלה שרב הנסתר על הנגלה וככל שהנגלה נעשה לי ברור יותר, הנסתר ממתיק סודות רבים יותר ויותר. כחקלאי, ביוהרתי אני קובע מה תצמיח האדמה, ירקות שאנו אוהבים ולא מה שאנו קוראים עשבים. כדי לשמור על האדמה הטובה עלי לגלות צניעות וענווה ולהתפלל שאיני עובר את גבול החמדנות.

בפוסט הקודם כתבתי על קיימות והשתמשתי בהטיות שונות: בר-קיימא בת קיימא וקיימות. אנסה היום להסביר למה אני מתכוון.

המילה קיימות בהשאלה מאנגלית (sustainabality) הפכה להיות שגורה בקרב רבים מאיתנו, בדומה לכל שכונה שקמה בשנים האחרונות ונקראת שכונה אקולוגית כך כל פיתוח שנעשה בשנים האחרונות הוא פיתוח בר-קיימא.

קיימות – הבטחה שמה שיש לי יהיה גם לילדים שלי.

קיימות היא ערך מאוד קשה להשגה בחיים המודרנים. ניקח לדוגמא את הבית הירוק שלנו אנו נאלץ לפי חוקי מדינת ישראל לבנות ממ"ד, לבניית ממ"ד אנו צריכים הרבה בטון וברזל, בתהליך הייצור של שניהם מושקעת אנרגיה רבה. האם גם בתקופת חייהם של ילדיי האנרגיה תהיה זולה וזמינה כמו היום ? אולי כן ואולי לא. נמשיך עם החומרים ה"אלטרנטיבים", השלד ככל הנראה יהיה מעץ – נצא מנקודת הנחה סבירה שהעץ גודל במיוחד לעץ ולא נכרת מיער עתיק, כך שניתן לגדל אותו שוב. הבה נרד קצת לעומק, סביר להניח שהגידול הוא גידול רגיל ולא גידול אורגני (גם גידול אורגני אינו בר-קיימא בהכרח כפי שהסברתי בפוסט הקודם), לפיכך השתמשו בדשנים כימיים וחומרי הדברה, בייצור דשנים כימיים השתמשו שוב באנרגיה רבה, וחומרי ההדברה נעשים רעילים יותר ויותר עקב הסתגלות של מזיקים, בגידול רגיל פוריות האדמה הולכת וקטנה -כך ששוב אנו נתקלים בבעיה. האם הילדים שלי יוכלו לבנות שלד עץ כמו שאני בונה? אולי כן ואולי לא? והילדים שלהם ? נראה לי שהסיכוי פוחת עם הזמן.

אוכל להמשיך עם חבילות הקש ששוב צורכת אנרגיה שכן צריך מכבש שיכבוש אותן, ובטיח שצורך חול שהוא משאב מתכלה, ובסיד שלייצורו שוב צריך אנרגיה גבוהה, אך אפסיק כאן כי נראה לי שהנקודה ברורה.

הבית שלנו עם כל הרצון הטוב אינו בר-קיימא, בהכללה קשה לי מאוד לראות איך פיתוח שנעשה בימנו הוא בר קיימא.

בחקלאות הדברים יכולים להיות אחרת, בחקלאות יש סיכוי אמיתי להבטיח לדור הבא את מה שיש לנו, האדמה והטבע מעצם היותם הם מערכות שמשתפרות עם הזמן, אנו צריכים ויכולים לעבוד בשיתוף פעולה איתם וזאת כוונתי לעשות בחוקוק.

אתן דוגמא למערכת כזאת : איש יפני בשם פוקואוקה פיתח שיטה חקלאית שבה הייבול שלו משתווה ואף עולה על יבולים חקלאים קונבנציונלים, וזאת ללא שום שימוש במיכון שצורך דלק. השכבה העליונה של האדמה שלו (top soil) הולכת וגדלה והמערכת נעשית פוריה יותר ברבות השנים. ניתן לקרוא עוד כאן.

כדי לשאוף לקיימות בתור ערך ולא בתור תדמית נבובה עלינו לשנות גישה וליצור אלטרנטיבה, שוב אני מדגיש שהדרך לשם לא תהיה קצרה, לפוקואוקה לקח כ30 שנה לפתח את החקלאות הטבעית שלו אולם אני מאמין גדול בכוונתו של האדם ובכוחה של קהילה.

אני מתפלל לפני בורא עולם לאכול ארוחה מלאה מחקלאות בת קיימא במהרה בימנו.

אמן.